בדידות ניהולית אינה נגרמת מכך שאין אנשים סביב מנכ"ל החברה אלא מכך שאין למנכ"ל את האפשרות לדבר או להתייעץ בנושאים שונים

באמצע שנת 1957 הפגישו את פול מקרטני הצעיר (אז בן 15) עם ג'ון לנון (אז בן 17) בחגיגה של הכנסייה המקומית בליברפול. פול התרשם מיכולותיו של ג'ון להניע את הלהקה, לנגן, לשמור על קצב ואף להמציא מילים היכן שטעה ואילו ג'ון התרשם מיכולותיו של פול לנגן על גיטרה שירים שנחשבו קשים לביצוע לנגן צעיר. ג'ון החליט לקבל את פול ללהקתו, בהמשך הם הקימו את הביטלס והשאר כבר היסטוריה…
ג'ון, למרות גילו הצעיר, לקח החלטה ניהולית חשובה באותם ימים. הוא החליט לוותר על הובלה ולהיות "מנכ"ל משותף" בכדי לאפשר לעוד מישהו לשאת את עול קידום הלהקה יחד איתו. החלטה נבונה שהתבררה בהמשך כאחת מיכולותיה של הלהקה וחבריה להחזיק מעמד מעל עשור ולהיות אחת מהלהקות המשפיעות על עולם המוזיקה עד היום.

מהי בדידות ניהולית
בדידות ניהולית אינה רק בדידות פיזית כפי שאנו מתארים אותה. היא נגרמת מהצורך של המנכ"ל או הבעלים של העסק לבחון ולהתייעץ בנושאים מסוימים שבהם אין לו את המידע הנדרש בכדי לקבל החלטה. גורם נוסף הוא הנטל על כתפי המנכ"ל בשל החלטות שונות שצריכות להתקבל לאורך כל יום העבודה והרצון להצעיד את הארגון קדימה ולהגדיל את פעילותו וכן ההבנה כי גם כאשר המנהל אינו נמצא בעבודה יש לו עדיין אחריות בקבלת החלטות שונות שמשפיעות על אנשי הארגון, על לקוחות ועל ספקים, דבר המחייב אותו לשמור על אופטימיות ועל ריחוק מסוים בכדי לנסות ולקבל החלטה כמה שיותר עסקית וכמה שפחות רגשית. את חוזקה הרב ביותר של בדידות ניהולית יכול להרגיש עובד בארגון מסוים שקודם בתפקיד והפך להיות מנהל באותו הארגון. חבריו נשארים איתו עדיין בקשרי חברות אך ברגע שאותו עובד קודם לדרגת ניהול הוא כבר לא "אחד מהחבר'ה" ונוצר ריחוק מסוים בין החברים, לעיתים בשל החשש שחלק מהבדיחות או הרכילויות הפנים ארגוניות בדרג העובדים יעברו הלאה, ולעיתים בשל החשש של המנהל כי יאלץ לערב סיבות רגשיות עם סיבות עסקיות ואלו הראשונות ישפיעו על החלטותיו לגבי התקדמות פעילות הארגון.

מתי מתרחשת בדידות ניהולית
הבדידות הניהולית באה לידי ביטוי בייחוד בעת קבלת החלטות עסקיות שונות המשפיעות על הארגון ואנשיו. הקושי בקבלת ההחלטות באופן בלעדי והאחריות הנוצרת מהחלטות אלה, ההתמודדות עם ההשלכות השונות הנוצרות בעקבותיהן על הארגון ואנשיו, וההיזון החוזר בקבלת החלטות המשך והתלבטויות נוספות, וכל זאת בלי אפשרות לחלוק את העול בצורה כנה ואמיתית הינה מנת חלקם של מנהלים רבים במשק. היכולת שלנו כמנהלים אשר נמצאים במצבי לחץ תמידיים ונאלצים להתמודד עם עשרות ומאות החלטות עסקיות מידי יום, מוציאה מאיתנו יכולות מופלאות ומצמיחה אותנו להיות עמידים יותר ומחושלים יותר לקראת העתיד. מצד שני מאחר ומצפים מאיתנו כל הזמן לדעת את התשובות הנכונות, לתת פתרון לכל בעיה ולהצדיק את הסמכות הניהולית שניתנה לנו יכולה ציפייה זו מאיתנו לגרום ללחצים אישיים שונים כאשר האגו שלנו לא מאפשר לנו להגיד שאיננו יודעים את התשובה.

מה ניתן לעשות?

אחד מהדברים החשובים בנושא הבדידות הניהולית הוא להכיר בכך שיש בדידות ניהולית ואנו צפויים להרגיש אותה, ברגע שנכיר בבעיה אז כבר רוב הפתרון בידינו. לאחר הכרה שישנה בדידות ניהולית נוכל להפיג אותה באמצעות חיבור וחידוש חברויות אישיות ומקצועיות בכדי שיהוו אפשרות לפרוק חלק מהעול המקצועי אך גם מהעול האישי הקיים במסגרת התפקיד. חלק מהבדידות הניהולית (וגם האישית) תתפוגג ברגע שישנם אנשים שגם חברותם וגם יכולתם המקצועית יכולים לסייע בהתייעצויות שונות. האפשרות המקצועית הראשונה הינה הצטרפות לקבוצות מנכלי"ם הנפגשות ומעלות דילמות אישיות ומקצועיות שונות ובכך להסתייע במנהלים אחרים הנתקלים או נתקלו כבר בעבר עם דילמות שונות אך דומות לאלו שלנו ולשמוע כיצד הם פותרים את הבעיה. אפשרות מקצועית נוספת הינה קבלת עזרה חיצונית באמצעות מאמן אישי או יועץ ניהולי-עסקי או יועץ אסטרטגי, אותם יועצים רואים וראו מאות עסקים שונים ולכן נקודת הראיה שלהם הרבה יותר רחבה והם מגיעים לסיטואציה בצורה מאד אובייקטיבית ורואים לעיתים דברים שלנו קשה יותר לראות.

 לסיכום

בדידות ניהולית יכולה להופיע במבחר צורות שונות: אישית, מקצועית ואף ניהולית. אף אחד מאיתנו לא נולד "מנהל" ולכן כל אחד מאיתנו יתקל בעשרות סיטואציות שונות שאותן הוא צריך לפתור ולתת את התשובה הנכונה למרות שלא תמיד התשובה שיש לנו הינה הכי מקצועית או הכי נכונה עסקית. אחת מנקודות האור של הבדידות הניהולית היא שאנו לא באמת לבד וישנם רבים וטובים שחוו את אותן דילמות בעבר ויכולים לסייע לנו בצורה חברית, מקצועית ואף בייעוץ שוטף לאורך תקופה ממושכת, והכל בכדי שנצליח.